עקדת יצחק - חלק ח' 

עקדת יצחק – חלק שמיני

17/1/2010

בפרק השביעי דיברתי על "מסר" המועבר לאדם באשר הוא באמצעות התורה. כל התורה, כתבתי, מהתחלתה ועד סופה, מתארת את המסר הזה ומנסה להעביר לנו אותו ברמותיו ואופניו השונים; היינו מנסה להתאים אותו לכתובתו, והרי ישנן  הרבה כתובות, כל אדם וכתובתו, כל תרבות וכתובתה, כל דור וכתובתו...

המסר בפני עצמו הוא פשוט: לך אדם אל המקום בו אתה חפץ, יהא רחוק אשר יהא – אתה תגיע אליו. כלומר הכל תלוי ברצון האדם.

ומדוע יש להעביר "מסר" כזה לאדם? משימת העברת המסר הזה נראית פילוסופית על פניה, כי הרי גמור ומנוי עימנו כי כל אחד מסוגל להגיע למחוז חפצו הקרוב או הרחוק, תלוי במאמץ שישקיע בנידון... הרופא משקיע 7 שנות לימוד ומקבל בסופם את תואר הדוקטורט הנכסף; המהנדס מקעקע את התחת ארבע שנים שלמות בשביל לשבת במשרד ממוזג ולהנדס בניינים; העו"ד הפוליטיקאי וגם הסוחר האמיד שהתחיל מאפס והגיע למעצמה בזכות רצונו ועקשנותו... כל אחד מהמצליחנים האלה יכול לכתוב ספר של ממש על תוכן המסר הזה, ואף הנחלשים והנכשלים שבחברה מכירים בתוכן המסר הזה, כי מודעים בתת המודע שלהם למניע הישיר או העקיף שהביא לכישלונם; הם פשוט לא רצו להגיע רחוק, ובמקום זאת בחרו לתלות את כישלונם במזל ובגורל; פשוט התעצלו מלרצות...

מה הביג דיל במסר הזה! היתכן איפוא שהתורה מדברת על מסר אחר? על תוכן אחר?

לא, התורה אינה מדברת על מסר אחר; התורה מדברת על אותו המסר המוכר לנו משכבר, זה שביל גייטס יכול לכתוב עליו ספר, אולם תוכן המסר הזה עבר התפתחות ארוכה ומפותלת על פני הדורות עד שהגיע אל ביל גייטס ולמעגלו הנוכחי; ולא במקרה השתמשתי בביטוי "ארוכה ומפותלת", כי ברצוני להגיד שהמונח "התפתחות" לא בהכרח מצביע על התקדמות; לפעמים מצביע על נסיגה.

המסר "לך – תגיע" היה פעם הרבה יותר מופשט; רוצה להגיד הרבה יותר מתוחכם דווקא. הוא הלך ואיבד מתוכנו ומעוצמתו במשך אלפי השנים ועל פני הדורות עד שהגיע אל דורינו; הוא הלך והצטמק ונחלש עד שהגיע אלינו הלום בניסוחו של ביל גייטס בעל המעצמה הפיננסית. היום אנחנו מדברים על מסר שיש להתבונן בו וללמוד לקח ממנו, אולם המסר הזה במקור היה (ועודו) "חוק", אחד מחוקי הטבע. אין הכוונה לאחד מחוקי הטבע "המוסריים", כי אין ולא קיים מונח כזה, אין חוקים מוסריים בטבע, אין חיה כזו... המדובר בחוק פיזיקלי לכל דבר הפועל בטבע.   

לך – תגיע; מה חסר לנו מהחוק הזה? ובלשונינו – מה חסר לנו מהמסר הזה? מה הוא איבד בדרך? מה נפל ממנו בדרך הארוכה על פני הדורות?

התשובה נמצאת בגוף השאלה... חלקים כה רבים ממנו נפלו בדרך, עד שהפך בתודעתינו מחוק למסר, ולכן קשה לנו היום להבין את העיקרון המופשט שלו; קשה לנו לעכל אותו, קשה לנו לקרוא את הנוסח המקורי המופשט שלו: לך – תגיע.

ולמרות שהינני מגייס את מיטבי בשביל להצביע על חוק הטבע המקורי ולתארו; אותו החוק שהלך לנו לאיבוד והפך בימינו למסר בעלמא... ועם זאת יודע שהינני כמצחקק לפניכם ואינני מצליח לרדת אל עומק הדברים... הסיכוי היחיד להצליח בדבר הוא להשתמש בכלים של התורה עצמה ששרדה את הדברים בשלבים, כל שלב וכליו המתאים לו שיכול לרדת דרכם אל עומק הדברים; שיכול להבין מתוכם את מהות חוק הטבע הזה ולעשות בו שימוש פעיל.

הפרק הראשון של בראשית פתח ופנה אל אדם הראשון; ולאו דווקא... כלומר הוא פונה אף אל "אדם" בדורינו שיש ביכולתו להשתמש בכלים האלו... זהו אדם רם המעלה שמתמזג עם חיק הטבע ועם חוקו זה בלשונו המופשט ביותר: לך-תגיע. אדם זה יכל להשתמש בכלים שעמדו לרשותו בפרק "לימודי" זה ולברוא דרכם יצירות, אולי עולמות... כתבתי "אולי" כי קטונתי מלעמוד על מכלול הדברים ולרדת אליהם... היגעתי- באופן כללי ביותר עד השלב השלישי של פרק א' וגם השגתי בזאת עדיין חלקית.

השלב השביעי אגב של השיעור הראשון מסכם מטבעו את כל השיעור... לא עמדתי עליו כי לא היגעתי אליו, אולם יכלתי לעמוד על מהותו כ-"שיעור מסכם" מתוך שיעורים יותר מאוחרים, כאשר נתקלים בציווי שמירת שבת ומהותו  המקובלת עלינו היום: לנוח, לא לעבוד ביום השביעי, לא לעשות שום דבר... אין צורך; זהו חוק הטבע: לך – תגיע... אין צורך בלעשות דברים נוספים בשביל להשלים את הדבר בו רצית.

בשלב הבא האדם יורד קצת מנכסיו ומגלה נטיה מוזרה להתרחק מיוזמתו החופשית מחוק טבע זה. הוא קורא תיגר על חוק הטבע! אני מטיל ספק בכוח הרצון שלי! לא אגיע לכל מקום כי ישנן עכבות בדרך שאינן בשליטתי. זו היתה אמונה טפלה כי לא היה לה ביסוס במציאות; זהו החטא...

כה מהר מדלל האדם את נכסיו, וכבר בשלב הבא מגיח קין... ודווקא לאחר שהורג את אחיו מגיע למסקנה הזאת: אם היגעתי להרוג את אחי, אזי המסקנה המתבקשת היא שכל אחד מועמד למות מגחמת אחר... היינו שכל אחד יכול לכופף את הרצון שלי...

השלב הבא הוא של נח כאשר האנושות היתה בתחתית... מידע מנוגד וסותר מציף את האנושות מכל כיוון אפשרי, ובלשון התורה: מבול... ונח מתקשה ומקשה "איך ניתן להוציא את רצוני מהכוח אל הפועל בשדה מלא מוקשים, בתוך המבול...

לא אחתור יותר והיריעה קצרה... את הסקירה הקצרה הבאתי במטרה לעמוד על משמעות "התפתחות" החוק הטבעי שהפך במרוצת אלפי השנים למסר... השאלה איפוא אינה אם איבד החוק הזה מכוחו כי הטבע לא מאבד מכוחו, אלא איך איבד האדם מכוחו הוא- עד כדי לאבד קשר עין עם חוק של הטבע! עד כדי שאין באפשרותינו אף לעכל את מהות החוק הזה, את מימדיו...

הבה נחזור אל השפה שלנו אל הגיונינו: מה אומר (ע"פ התורה) חוק הטבע הזה?

–       לך אל המקום בו חפץ – אתה תגיע.

–       הצחקתני... יש עכבות, מכשולים, רצונות שונים ומנוגדים, איך אגיע? איך עובד החוק הזה?

–       למכשולים האלו אין קיום בטבע אילו היית מודע לקיום חוקי הטבע.

–       אבל אני רואה את המכשולים לנגד עיני...

–       אינך רואה את המכשולים- אתה צופה את קיומם; כי אם היית רואה אותם לא היה מקום לשאלה הזאת.

–       אם כן, קיום החוק הזה מונע ממני את שיקול הדעת...

–       ואפשר שעוזר לשיקול הדעת... תלוי היכן אתה מפעיל שיקול דעת.

נניח ובהמשך לתשובה האחרונה, ברצונך להגיע מנקודה א' אל נקודה ב', ואינך מכיר את הדרך ולא את תלאותיה... במקרה כזה תצטרך אכן להפעיל את שיקול דעתך ואולי תחליט לנקוט במספר צעדי-מנע בשביל לנטרל אי אילו עכבות שעלולים להפריע בדרך, ואולי אף תבטל את מסעך אל נקודה ב'.

מאידך, ואם אתה מכיר בוודאות את הדרך לנקודה ב' ושולט במידע הזה, אזי אתה יכול להפנות את שיקול דעתך למחוזות אחרים שאין להם קשר עם נקודה ב', כי לא מטרידה אותך יותר הנקודה הזאת; היא בכיסך...

בפרק התשיעי נחתור עוד יותר אל מעמקי המסר בהדרכתה ובאדיבותה של התורה.

אלברט שבות

(חלק תשיעי יבוא)